וּבְעֵת הַהִיא הֵן קָבְעוּ תַּקְדִּים
שָׁאַב לְלֹא בֵּן אֵינוֹ אִישׁ חָשׂוֹךְ יְלָדִים
הֵן הָיוּ חָמֵשׁ,
וְאָנוּ אַרְבַּע בָּנוֹת וְאֵם אַחַת
וְאָבִינוּ כְּבָר לֹא אִתָּנוּ,
אֲבָל שְׁמוֹ יַעֲמֹד לָעַד
בְּדִיּוּק כְּמוֹ האיש צְלָפְחָד.
וּמֵהַמָּקוֹם הָאִישִׁי הַזֶּה,
וְלֹא מִמָּקוֹם שֶׁל הַתְרָסָה כְּלַפֵּי אִישׁ,
מָצָאתִי לְנָכוֹן לַחֲבֹר לְאֶחָיו
וְלוֹמַר עָלָיו קַדִּישׁ
מֵהַמָּקוֹם שֶׁל כָּבוֹד לְאָב
שֶׁהַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ אֶל אֱלֹהָיו.
Comments